המרדף אחרי הפשמינות

טוב אז לשם שינוי החלטתי להתפרע ולפרסם שני פוסטים באותו השבוע, אתם בטח חושבים לכם מי זה המשוגע הזה.. אבל אני מבטיח נשארתי אותו הבן אדם שהבטיח לכתוב לפחות פעם בשבועיים וכנראה ימשיך לא לעמוד בזה.בפוסט הנוכחי קצת חוויות מהטיול לקראלה.

השבוע חזרנו מטיול בנות מקראלה, 5 בוגרות, 2 ילדות ואני. למה זה חשוב, כי נחשו מה מעניין בנות בטיול בהודו, ונחשו מה לא מעניין בנים, או בקיצור נמאס לי לחפש פשמינות בשווקים מוזרים. לא הרבה יוצא לך להגיע לאיזורים ירוקים וחווייתיים כמו קראלה, אבל בא נעצור את הכל, נעכב את המסלול, לא נאכל צהריים והעיקר נקנה עוד פשמינות. נשמע טוב אההה, לא אם את גבר !! זהו פרט שהבנות קצת שכחו, אבל עזבו נתמקד בעיקר.

נועה עם פשמינה בצבע סגול עמוק, וקישוטים בעבודת יד.

הבנות - take 1

הבנות - take 2

הבנות - take 3

בתור חובבי טבע, החלטנו הפעם לתרום את חלקנו לבעלי החיים ופשוט ירדנו לנהר לקלח איזה פילון. הפיל מתברר מהרגע ששוכב במים, נהיה די פאסיבי ואפשר לקלח אותו בכל חלקי גופו (יש חלקים שלא באמת ניסינו, אבל כל אחד והרגישויות שלו). הפיל שכב, נהנה לו כשאנחנו מקרצפים אותו היטב ודואגים להנציח את המעשה לשם הזכרונות והדאחקות העתידיות. משוגע, אמרתי כבר?

 

 במסגרת חקר התרבות ההודית, אתה זוכה לראות מקצועות די מעניינים והפעם "משקי גינות בשולי הכבישים ממשאיות כיבוי" - מקצוע די סטנדרטי אתם חושבים לעצמכם, אבל מדובר פה במומחיות לשמה ושימו לב לכמות העובדים בתיאור הבא. משאית כיבוי נוסעת בשולי הכביש (1 נהג + 1 עוזר נהג), מאחורי המשאית נשרך צינור הכיבוי שאותו כמובן מחזיקים שלושה בחורים, מכיוון שהצינור רחב מאוד והזרם הוא של כיבוי אש, ישנם עוד שלושה אנשים שמחזיקים את כף ידם על פתח הצינור ע"מ שהמים יוסטו הצידה לגינה. אם חשבתם שפה זה נגמר, טעיתם. מאחורי כל התהלוכה הנ"ל ישנם עוד שניים שמשתרכים ומזיזים קונוסים כתומים על הכביש למניעת תאונות. מקצוע די מעניין, כמעט משתווה ל "אוספי מים מהכביש עם הידיים" שנראים בעונת המונסונים ברחובנו, אבל עם קצת יותר פאסון. מצטער, אבל לא הספקתי לצלם.

החלטנו באותה המסגרת של חקר התרבות לראות מופע של ריקוד מסורתי, מופע ריקוד קתקלי. חלקו הראשון של המופע כולל שעה של איפור הדמויות, שזה קצת הזוי שאתה מוכן לשלם על זה כסף. תחשבו על זה, בבית שאישתך מתאפרת יותר מחמש דקות, בד"כ זה לא נגמר טוב. אבל משוגע, אז עד הסוף. למי שתהה, להיות מאפר במופע דורש הכשרה של 4 שנים. לאחר קטע האיפור, הגענו לריקוד עצמו שהיה די יפה, מלבד נגינת תופים מחזורית של 40 דקות ללא ריקוד או שירה. אם אתם קוראים את הבלוג, אתם כבר מיומנים בלדמיין את הסיטואציה לאחר שעה של איפור ו- 40 דקות של נגינה מונוטונית, אבל בא נגיד שמה שקרה שם התחלק לפי קבוצות הגיל: הילדים נרדמו, הצעירים עזבו, דור ה- X נשארו וסבלו והזקנים התלהבו. אבל היה חוויה :)

קראלה מפותחת ביחס להודו, הנופים והחופים מדהימים. נהנינו ונשמח לחזור.

הנוף במהלך שיט ב- house boat

החוף ב- Varkala

שבת שלום, גופטה.