"איפה את ויזה" או "הבלוג נולד"

ובכן זו לא משימה פשוטה לכתוב בפעם הראשונה בבלוג הראשון, אבל החלטתי לנסות, וזאת בניסיון להמנע מהפצת מיילים בתפוצה מביכה.

אנחנו עכשיו לאחר השלב שבו אנשים עדיין המומים ממעברנו להודו, ואנחנו די מרגישים גיבורים.. זה קל שאתה עדיין בארץ ובמלון חמשת הכוכבים של אמא. ברור לנו שהמצב ישתנה די בקרוב ואולי אם יש מישהו בשגרירות ההודית שיקרא את הרשומה זה יהיה אף בקרוב מאוד :) בניסוח חופשי יותר "אנחנו מתים לטוס כבר !!!!!"

מבחינת רשימת המטלות שלנו אנחנו די מתקדמים, נשארו לנו רק 12 דברים לטפל שזה די משעשע בהתייחס לעובדה שהיינו אמורים לטוס היום.

טוב אחדל מהתלהבותי ואפסיק את הכתיבה הנוראית הזאת. מיציתי את הכתיבה מהארץ. אצרף רק את שבועת הבלוג ההודית שלי:
1. הבלוג מיועד בעיקר לחברים ומשפחה, אך לא אתנגד לקוראים מחוץ למעגל.
2. מבטיח לכתוב לפחות פעם בשבועיים.
3. תמונות - מכיוון שאני פרפקציוניסט בנושא, אין התחייבות לתדירות אך ניתן להניח שיהיו תמונות.
4. מבטיח בדיחות קרש.
5. כתיבה עברית.
6. לכמות התגובות תהיה השפעה ישירה על תדירות הפרסומים.

שלכם, גופטה