יום חמישי, 14 בפברואר 2013

ישראל(ה) בקולקטה

3 תגובות
נמסטה,

שוב החלטתי להתפרע, להשתגע ומה לא... שני פוסטים באותו השבוע. תחזיקו כסאות, תחגרו חגורות, נראה לי הבנתם את הקטע...

מיד לאחר החתונה של דיליפ, נסענו לקולקטה לטיול קצר.

קולקטה, קולקטה - מה לא נאמר עלייך. מלאה ניגודים, רדופת קבצנים ונודפת תרבות,
לא תמיד ניתן להבין אותך, לא תמיד מתחברים אלייך, אבל בסוף נהנים מהשהות.
מדרכות שבורות, ללא מדרכות, ללא מעבר, אבל קסמך נשאר,
אם זה בתחנת הרכבת הישנה, או בשדה תעופה רעוע, בך נתאהב.
היה כיף, חוויה ונתת לנו סוג של הרגשה אחרת.


פונה, אמנם את שונה, אבל גם אותך אנחנו אוהבים.

למי שלא הבין, אתם יכולים להחליף את המילה "קולקטה" בשם של מישהי ולקרוא מחדש, זה ה- Valentine day :)

עזבו דיבורים, נעבור לתמונות ונתחיל כמובן בשוק הפרחים המדהים. ע"מ לראותו נאלצנו לקום ב- 6:00 בבוקר, כמובן שזה לא קרה. עדיין החוויה מדהימה ונשארו "קצת" פרחים.
עיתון של בוקר
ישראלה מתיידדת עם המקומיים
החבר החדש בזום
מאחורי שוק הפרחים, נחבא גשר אדיר שמכיל מתחתיו חיים בצורת מקלחות, משחקי ילדים ועוד -
מצחצחים שיניים עם ענף

מקלחת בנהר
פורפרות :) איזה היסטוריה

ונקנח באיזור הפסלים, שם ראינו פסלים נבנים אל מול עינינו, תהלוכה להעברת אחד הפסלים למקדש וחתונה באיזור קשה לעיכול -






ישראלה והחבר'ה :)

טקס בחתונה, בתוך איזור הסלאמס

שיהיה אחלה יום, גופטה.

יום שבת, 9 בפברואר 2013

החתונה של דיליפ

5 תגובות
ישנם רגעים שאתה יודע שלא תשכח, החתונה של דיליפ היא אירוע כזה.
5 שעות טיסה, שעה מונית לתחנת רכבת בקולקטה, שעתיים המתנה ושלוש שעות נסיעה ברכבת - הגענו. עיירה בצפון מזרח הודו, בית הוריו של דיליפ, מה שנקרא Rural India.
לאחר התרעננות קצרה, הגענו לבית החתן, שם התקבלנו ישראלה, ירון ואנוכי בכבוד מלכים היישר לטקס הפוג'ה. טקס אחד מני רבים שיעבור על דיליפ ומשפחתו בימים הקרובים, אשר ישלימו את הסדר חתונתם ואת מעבר אשתו מהיותה בת משפחתה הנוכחית לבת משפחתו של דיליפ.
בתמונה הבא ניתן לראות את הזוג "המאושר"... לא להילחץ, המסורת מחייבת את הכלה להיות כנועת ראש ועצובה בימים הראשונים של החתונה. הטקס הנ"ל התקיים בבית משפחת הכלה, אשר לשם בנות משפחתו של דיליפ לא הורשו להיכנס (מסורת...).

את הערב, כפי שציינתי התחלנו בביתו של החתן, שם נערכו מספר טקסים ע"י בנות משפחתו ולאחר מכן נסענו/צעדנו לבית הכלה. למי שתהה, הבנות נשארו לרקוד בביתו של דיליפ (למעט ישראלה). בבית הכלה, נערכו מספר טקסים שלא נראה לי שמישהו היה מסכים לעבור בארץ :). החל מהפשטת והלבשת החתן (פעמיים) לפני כל הקהל וכלה בטקס שבו מנקים את רגלי החתן. כל זה קצת נותן פרספקטיבה על החתונות בארץ והבקשה הנפוצה מהרבנים "תעשה את החופה הכי קצרה שאתה יכול" מקבלת מימד חדש. בחתונה בהודו, האוכל מגיע ב- 2:00 בבוקר, תחשבו לבד כמה זמן לקחו הטקסים...
דיליפ עם הכובע השני, אני קראתי לו מסנוור המשאיות
הכלה, בלבוש מדהים
אחד מנגני הצעדה, קרדיט לישראלה
דיליפ עם הכובע הראשון

החלפת סט הביגוד הראשון
הכובע השלישי, חלק מהמשחק: "מצא את החתן"



הגיסות של דיליפ, מתרשמות מהסארי של ישראלה

ישראלה והסארי :)


בהזדמנות זו אאחל לזוג הטרי המון מזל טוב, הייתה לנו אחלה חוויה ופגשנו משפחות מדהימות (דיליפ לא נפל רחוק מהעץ), ואני בטוח שננצור את החוויה לעד.

יש עתיד, גופטה.