הנציג הישראלי שלכם ביום הרפובליקה, פונה 2013

יום הרפובליקה, שנה שנייה בהודו, 26 בינואר. נסעתי לצלם במצעד בתי הספר, הזכיר לי את טקסי יום העצמאות שהייתי בבית ספר יסודי, גם אז כל בתי הספר היו נאספים בגן הניצחון...היה כיף.
בסוג החוויות הנ"ל, תמיד יוצא לי "להיזכר" שאני גר בהודו ולחשוב על עוצמת החוויה ברילוקיישן להודו. אספר על ארבעה אירועונים קטנים שמבחינתי סוג של מתמצתים את החוויה הודו. 

ערימות הנעליים - בכל מקום שתפנו תראו ערימות נעליים. בכניסה לבתים, בכניסה למקדשים ובכניסה לעוד אילו מקומות. יש גם את העניין שלא פעם בטיולים אתה מפחד שיגנבו לך את הנעליים, למרות לא שמעתי מישהו שזה קרה לו.

הכאוס המאורגן - תמיד נראה שהדברים לא מאורגנים, אבל בסוף הכל מסתדר (no worry). אני כותב את זה וצוחק, אני מבין שהתחלתי לחשוב כמו ההודים. המצעד הוא דוגמא מצויינת.

הפוליטיקאים - המערכת מזינה את עצמה. הפוליטיקאים מושחתים, האנשים "מעריצים" אותם כי הם רוצים להיות קרובים אליהם ע"מ לקבל נתח מהעוגה והפוליטיקאים מנצלים את העובדה להאדרת שמם לנוכחות באירועים כגון הנ"ל. הבמה שהוקמה עבורם והעובדה שכמעט כ- 45 דקות הוקדשו לקבלת הפנים עבורם ולנאומיהם, כאשר אנחנו בטקס של בתי ספר יסודיים, ממחישה מעט את התופעה.

במת הפוליטיקאים

גם מקומם של נשות הפוליטיקאים אינו נפקד

כמות העובדים לביצוע משימה פשוטה - 3 עובדים וארבעה מנהלים לשם סידור שלושה עציצים מסביב לדגל... כח האדם וזול וגורם לזילות ולחוסר רצון להתקדם משום שלא פעם עדיף להעסיק מספר אנשים על פני קניית מכונה כלשהיא. כמו כן לא ברור לי מה יקרה לאבטלה במדינה, עם המודרניזציה תתקדם בצעדי ענק.

מצד שמאל, הנהג שלנו סורש (Suresh)

ליהי הצטרפה לחגיגות :)

תראו קצת אהבה בלייקים :) ואל תפספסו את הפוסט הבא על מלחמת היתושים של פונה, גופטה.